בוריס

עברתי במקום שלך, נותר שם רק השלט,

"מכולת בוריס" בכתב דהוי כזה של אנדרטה.

נכנס אחר הצהריים, זוכר את עצמי כילד,

"תרשום מנה חמה", ואתה יורה – "כמה בלאט לקחת?"

בקושי ידעתי לספור, ולכסף עדיין לא היה משמעות,

אבל משהו בחיוך המיוזע שלך היה לי דיי חשוד.

בין הנקניק לגבינה קופץ ובלי כפפות נוגע,

ולמרות שהיה בתוקף, החלב שלך הריח מוזר.

מדי פעם היה נכנס זקן, בלי גרוש ואתה יודע,

ומבלי שביקש סיננת לו – "לא דחוף, תשלם מחר".

היית מסריח בוריס, ואולי בעודף אותנו לפעמים גונב,

אבל ידענו שזהב היה לך לא רק בשיניים, אלא גם קצת בלב.